מתוק ומלוח – הקשר בין התמר לים המלח

תמר, הפרי המתוק, אחד משבעת המינים בהם בורכה ישראל, קשור באופן הדוק להתיישבות היהודית בארץ ישראל, ובמיוחד לאיזור ים המלח. התמר נחשב לעץ הפרי העמיד ביותר במליחות הקרקע ולרוב גדל במדבריות או עמקים.

הקשר בין התמר לים המלח מקורו עוד בהיסטוריה של האיזור- ההיסטוריון דיודורוס כותב בשנת 60 לפנה"ס בערך: "איזור ים המלח נטוע כולו תמרים בכל מקום בו עוברים נחלים". גם במפת מידבא (המתארת את ארץ ישראל במראה ה6 לספירה) מופיעים תמרים בעיקר סביב ים המלח.

אבל לא תמיד שפעה ארץ ישראל בעצי תמר. בן-ציון ישראלי (בתמונה), מחלוצי ההתיישבות והחקלאות בארץ אחראי להחזרת הפרי המתוק אל המקום הנמוך ביותר בעולם.

ישראלי, איש העלייה השנייה ולימים פעיל "ההגנה", עלה לארץ בשנת 1906, ולאחר מספר שנים החל בעבודה חקלאית בחוות כנרת. בחוות כנרת עסק בחקלאות מודרנית במטעי הבננות והתמרים. הישגו הגדול ביותר היה החזרת התמר לארץ – בשמונה מסעות מפרכים ומסוכנים שביצע לארצות ערב, העביר ישראלי חוטרי תמרים לישראל.

חוטרי התמרים הם ה"גבעולים" הצומחים מבסיס גזע עץ התמר ושימוש בהם הוא חיוני לגידול התמר כיוון שהם הדרך הטובה והיעילה ביותר להרבות את הצמח. הריבוי נעשה על ידי שתילת החוטר שנלקח מעץ בריא ופורה בחלקה נפרדת והמתנה להשרשתו באדמה. לאחר שהשתרש באדמה, ניטע החוטר וצומח לעץ תמר.

ב-1933 יצא בן-ציון ישראלי לבדו לעיראק במשימה להביא את חוטרי התמרים, מוצר מבוקש אז, שכן לתמרים היתה חשיבות כלכלית רבה בשל הייצוא המוצלח של הפרי, ורוב המדינות שמרו על האוצר בשטחי המדינה. במהלך נסיעותיו יצר ישראלי קשרים עם הקהילות היהודיות בארצות השונות אליהן הגיע והפיץ את בשורת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. החוטרים שהעביר מעיראק ניטעו ב"גן רחל" בכנרת, והגן שימש כמשתלה לחוטרי תמרים שהופצו בהתיישבות לאורך נהר הירדן עד סדום.

בתחילה, ראשי ההתיישבות היהודית בארץ סברו כי לענף התמרים אין תוחלת כלכלית בארץ, בנוסף, הם הסתייגו מהבאת החוטרים לארץ בדרכים לא חוקיות. עם זאת, המשיך ישראלי במסעותיו להשיב לארץ את חוטרי התמרים, ונשאר נחוש בדעתו לפתח ולשמר את הענף. יש הטוענים כי יותר מכל גידול חקלאי אחר מסמלת שיבת התמר לארץ ישראל את ההתחדשות הציונית.

כיום ישראל היא יצואנית התמרים (תמרי מג'הול) הגדולה בעולם, ובשטחה נמצא מטע התמרים הגדול בעולם, בקיבוץ טירת צבי בעמק בית שאן. בסמוך לים המלח מצויים עצי תמר רבים וקיימים גם עצים בודדים הגדלים בקו מזרח-מערב מצפון לתחנת הדלק הנמוכה בעולם, מצפון לים-המלח, ועצים המצויים ממערב לכביש הבקעה, מעט דרומה למפעלי ים-המלח.

באזורי הגידול השונים וגם בשטחי קיבוץ קלי"ה שבצפון ים המלח מתקיימות מדי חודש ספטמבר חגיגות הגדיד – במהלכן נאספים פירות הדקלים על ידי ניעור עז של הגזעים. הפרי המתוק הושב לאיזור ים המלח, וצמיחתו שלובה בסיפור ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

הגיבו כאן


(לא יפורסם)