צרכניות האשלג הגדולות בעולם

צריכת האשלג נמצאת במגמת עליית מתמדת בקצב צמיחה של 3% מדי שנה. הביקוש לאשלג ולדשנים גדל בעשורים האחרונים מכמה סיבות: ראשית, הגידול באוכלוסייה מחייב הזנתם של אנשים רבים יותר, שנית, קיימים פחות ופחות שטחי גידול לנפש, ולכן קיים הצורך להפיק יותר יבולים מכל יחידת שטח אדמה, ושלישית, השינוי בתזונה המערבית מוביל לדרישה מוגברת של יבולים.

כיל היא אחת מיצרניות האשלג המובילות בעולם, והיא מייצרת כ-9% מכלל האשלג בעולם (נכון ל2011) – מה שממקם אותה במקום החמישי-שישי בעולם בייצור אשלג. בכיל דשנים מייצרים למעלה מ- 5 מיליון טון אשלג בשנה וזאת ב3 אתרי ייצור שונים – מפעלי ים המלח בישראל, איבר פוטש בספרד וקליבלנד פוטאש באנגליה.

אז מי צורכת הכי הרבה אשלג?

צרכניות האשלג הגדולות בעולם הן: סין הצורכת כ-10 מיליון טון אשלג בשנה, אחריה ארה"ב, הצורכת כ-9 מיליון טון אשלג בשנה ואחריהן ברזיל והודו.

ומה עושים עם כל כך הרבה אשלג?

הגרף הבא מראה כי מרבית האשלג משמש לגידול אורז ותירס (דגנים) ופירות וירקות.

איך משתמשים באשלג?

אפשר לפזר אותו כדשן מוצק (כמו שהוא):

- בפיזור ידני

- בפיזור במדשנת: פיזור על פני השטח (broadcast) או בפס (banding)

- פיזור מטוס

או כדשן נוזלי (לאחר שהומס במים):

- הצנעת דשן נוזלי בפס

- דרך השקייה (fertigation)

- ריסוס עלוותי (foliar spray)

בדרך כלל הפיזור הידני נעשה במדינות מתפתחות כי שם החלקות הן קטנות ולחקלאי אין אמצעים אחרים לפיזור הדשן. מפליא כמה מדויק ואחיד הוא הפיזור – אם מודדים כל תנועה אפשר לבדוק שהחקלאי מפזר את אותה הכמות בכל יחידת שטח!

פיזור במטוסים הוא נדיר יחסית ונעשה במדינות כמו ניו זילנד שם יש שטחי מרעה נרחבים.

אשלג אדום ואשלג לבן:

בעולם קיים אשלג אדום ואשלג לבן.

האשלג האדום מקורו במכרות תת קרקעיים. בעופרה שכורים יש כמויות מזעריות של תחמוצת ברזל שנותנת צבע אדום/ורוד לאשלג. האשלג המופק בחברות כיל דשנים בחוץ לארץ , באיבר פוטש בספרד או בקליבלנד באנגליה, הוא אדום כיוון שהאשלג שם מופק במכרות.

האשלג המופק מים המלח הוא לבן כי חומר הגלם (קרנליט) הוא לבן ואינו מכיל "זיהום" של תחמוצת ברזל .

אין הבדל בין שני סוגי האשלג מבחינת אגרונומית. שהרי הצמח קולט אשלג מהשורשים ולשורשים, אין לצמח עיניים וכמובן שהוא לא יכול להבדיל בין צבעים. לאשלג לבן ואדום יש אותו הרכב בדיוק (60% K2O) וזה אשלגן כלורי (KCl). כאשר מפזרים את האשלג בקרקע הוא מתמוסס לאט עם המים הנמצאים בקרקע (מגשמים או מההשקייה) וה-  KCl(אשלגן כלורי) מתפרק לאשלגן (K) וכלוריד (Cl) והשורשים "לוקחים" את האשלגן הנחוץ להם.

יש בעולם חקלאים שמעדיפים אשלג אדום כי זה מה שהם מכירים ומה שאבות אבותיהם השתמשו בו. בסין כולם מעדיפים אשלג אדום כי זה הצבע המועדף בסין שהרי זה הצבע הלאומי!

אז במקום לשכנע מיליארדי סינים והודים שהאשלג הלבן שלנו מים המלח הוא אותו דבר כמו האדום – הקלנו עליהם וזה כבר כמה שנים שאנו צובעים בסדום חלק מהאשלג לאדום (פשוט מוסיפים תחמוצת ברזל שנמצאת באופן טבעי במכרות אשלג בכמויות מזעריות) כך שיש לנו גם אשלג לבן וגם אדום.

כותבת המאמר היא ד"ר פטריסיה אימס, אגרונומית ראשית בכיל דשנים.

הגיבו כאן


(לא יפורסם)