נדידת ציפורים מעל לבקע ים המלח

בעונות הנדידה – באביב ובסתיו – מגיעות לארץ ישראל כ500 מיליון ציפורים נודדות, מ-280 מינים שונים. מיקומה הגיאוגרפי המיוחד, המגשר בין שלוש יבשות – אירופה, אסיה ואפריקה – מביא לכך שעל אף שטחה המצומצם ניתן למצוא בה מגוון גדול של מינים נודדים.

העופות הדואים וחלק מציפורי השיר עוקפים במהלך הנדידה מכשולי מים גדולים דוגמת הים התיכון, הים הכספי ואחרים. באביב, ארץ ישראל היא הנקודה הראשונה בה יכולות הציפורים לאכול ולנוח לאחר שחצו את המדבריות הגדולים, ובסתיו היא הנקודה האחרונה שבה הן יכולות לאגור כוחות לפני שעליהן לחצות את המדבריות הללו.

הנקודות החשובות בארץ ישראל המשמשות לחניית ביניים עבור עשרות מינים של ציפורים הינן נאות המדבר והשטחים החקלאיים לאורך בקע ים המלח (מאילת, דרך מעיינות הערבה, נחלי מדבר יהודה, נהר הירדן, בקעת בית שאן, הכינרת ואגם החולה).

העופות הדואים, ביניהם עופות דורסים, חסידות ושקנאים משתמשים בדאייה המבוססת על שימוש בזרמי אוויר שכיוונים אנכי, מלמטה למעלה, עקב התחממות הקרקע. משקלם הרב של עופות אלה לא מאפשר להם להתמיד בתעופת חתירה, אלא לפרקי זמן קצרים. על כן, הם מנצלים צירי נדידה באזורים גיאוגרפיים שתנאי הדאייה בהם משופרים. כדי לחסוך באנרגיה הם משתמשים בזרמי אוויר המעניקים להם יתר עילוי, וזאת הם עושים בעזרת תעופה המשלבת גלישה עם דאייה. נדידתם נפוצה בבקעות צרות וארוכות, באזורים מצוקיים ולאורך שרשרות הרים, שתנאי הדאייה למרגלותיהם משופרים.

ישראל היא בעלת יתרון לנדידת העופות הדואים, וזאת עקב מיקומה הגיאוגרפי – הבקע הגדול, העובר לכל אורכה של המדינה מעמק החולה בצפון, דרך עמק הירדן, בקעת הירדן, ים המלח והערבה עד למפרץ אילת, מהווה חממה אידיאלית להיווצרות זרמי אוויר עולים. רוחבו של הבקע בישראל אמנם אינו גדול, אך הפרש הגבהים בין מרכזו העמוק לשוליו הגבוהים עשוי להגיע למאות מטרים (למשל במצוק ההעתקים שלחוף ים המלח) והדבר גורם להתחממות של האוויר, מה שיוצר תנאי תעופה מעולים לעופות הדואים.

נכתב בסיוע: נדידת ציפורים מעל לבקע ים המלח – שילוב בין מדע, סביבה, תיירות וחינוך / עודד קינן ויוסי לשם, מלח הארץ, כרך 4, תש"ע 2009

הגיבו כאן


(לא יפורסם)