שמותיו של ים המלח

אף על פי ש"ים המלח" הוא השם השגור בפי כולם היום, לים זה יש אולי יותר שמות מלכל אזור גיאוגרפי אחר בארץ ישראל. מכיוון שלים תכונות רבות, כך גם ניתנו לו במקרא ובספרות חז"ל שמות רבים המצביעים על תכונות אלו. שמות אלו מצביעים על התדמית שהיתה לו על הסביבה האנושית שחיה והתנהלה לצדו, וכן על היחס לכלכלות ולתרבויות השונות של התושבים מהתקופות שונות.

שמות במקרא

השמות העיקריים של הים במקרא הם ים המלח, ים הערבה והים הקדמוני. השם "ים המלח" ניתן לים, כפי הנראה, עקב טעמו המלוח מאוד. היו מי שטענו שלמים בכלל טעם מר כפי שכתוב במלחמות היהודים (ד', ח', ד') "כי מימיו הם מרים".

ר' יהוסף שוורץ תיאר את מורכבות טעמו של הים בספרו "תבואות הארץ": "מימיו צחים ונקיים, אבל מלוחים עד מאוד יותר מכל מי הים, ומר וחריף עם ריח גופרית וכמעט אי אפשר להניחו בפה עבור חריפותו…". מכיוון שטעמו כה מר, יתכן שהשם "ים המלח" מקורו בכלל במלח שהופק במשך דורות לאורך חופיו של הים.

השם "ים הערבה" נפוץ פחות, וישנה סברה שמקור השם בסביבתו הקרובה של ים המלח – הערבה – הנזכרת פעמים רבות במקרא. יש גם הטוענים שהשם ים הערבה ניתן לו על ההקשר של שבטי עבר הירדן המזרחי; כלומר, על פי נקודת מבטם של התושבים ממזרח לים, והוא פרי התפתחות לשונית של אזור זה. טענה זו נחשבת מרחיקת לכת.

השם "הים הקדמוני" מופיע במקרא פעמיים. מקובל ש"הים הקדמוני" מתייחס לים המלח, ו"הים האחרון" מתייחס לים התיכון. כך למשל בזכריה י"ד, 8 כתוב: "והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חציים אל הים הקדמוני וחציים אל הים האחרון". הקביעה של "קדמוני" לעומת "אחרון" נובעת מכך שבמפה הקדומה של ארץ ישראל, המבט קדימה היה המבט מזרחה, ולהפך, המבט אחורה היה המבט מערבה. יתכן גם ש"הים הקדמוני" מתייחס לימה אחרת במזרח הארץ, כלומר לכנרת.

גם השם "ים יעזר" נזכר במקרא. ירמיהו בנבואתו על מואב מתאר גפן שענפיה "עברו ים עד ים יעזר נגעו" (ירמיהו מ"ח, 32). סביר שהכוונה היא לים המלח. יתכן שירמיהו קרא לים על שם אחת מן הערים, יעזר, שהתקיימו במואב.

שמות בספרות חז"ל

השמות שנזכרים לים בספרות חז"ל הינם "ים המלח" ו"ימה של סדום". השם "ימה של סדום" נזכר בעיקר בתלמוד הבבלי, והוא בא לתאר תכונות מסוימות של הים, כגון הדיון על הרחיצה בימה של סדום בהשוואה לרחיצה בימים אחרים בעלי תכונות שונות.

השם "ים המלח" (בארמית: "ימא דמלחא") נזכר בכמה מקומות בהקשר גיאוגרפי, כגון בברייתא המפורסמת בתלמוד הירושלמי. השם "ימא דמלחא" נשמר גם בתרגומים הארמיים של התורה והתנ"ך.

השימוש ב"ים המלח" בעברית או ארמית גם במסגרות אלו מעיד שהשם היה רווח ונפוץ אז על מנת לציין נקודות גיאוגרפיות פשוטות. חז"ל עסקו בעניין השלכת דברים לים המלח על מנת להשמידם, ושם זה מופיע גם בהקשר זה. כך למשל: "דמי חטאת ילכו לים המלח", או "המוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח".

ייתכן שים המלח היה סמל באותה תקופה לאבדון והשמדה. דבר זה מזכיר את השם "ים המוות" שהיה נפוץ במקורות לא יהודיים. אך יתכן שההסבר פשוט יותר: מדובר לרוב בזריקתם של מטבעות או עצמים ממתכת לים, והשפעת המים המלוחים הגורמת לקורוזיה היא המשפיעה עליהם.

הגיבו כאן


(לא יפורסם)

  1. שמותיו של ים המלח

    מרק לאוצקר 2 ביולי 2012 | 3:51
    שם נוסף יווני או רומאי (תלוי במקור) "אגם האספלט" Lacus Asphaltites. שם זה מקורו בזפת שחורה שלעיתים הופיע בגושים גדולים על פני המים ושימשה כחומר בעירה. לערבים היו לפחות עוד שני שמות: "ים זואר" (על שמה של נווה זוהר היום) ו "ים לוט"