מקור מליחות המים

התכונה הבולטת ביותר של ים המלח לכל מי שמבקר במקום היא המליחות של מימיו וכושרו של הים להציף על פניו גופים שבים או במקווה מים אחרים היו שוקעים. למעשה, מימיו של ים המלח מלוחים פי עשרה בערך ממי-ים רגילים ולכן גם משקלם הסגולי גבוה יותר ומכאן כושר הצפה גבוה יותר. הרכבו הכימי של הים והריכוז הגבוה של המלחים בו מרתקת עד היום מבקרים וחוקרים רבים שמנסים להסביר את התהליכים אשר גרמו להיווצרות הרכב זה.

כבר בתקופות קודמות נלקחו לאירופה דוגמאות ממי ים המלח לשם חקירה מעמיקה. בדיקה כימית ראשונה של מי הים נערכה ב-1742, אך בדיקה זו היתה אמפירית במהותה, ומטרתה היתה לצפות את התגובות של מי הים לחומרים שונים. הראשון שבדק את ההרכב ועמד על הייחודיות של הרכב מי ים המלח היה חוקר בשם גי לוסק בשנת 1819, ובשנת 1876 חוקר צרפתי בשם א.ריי בדק בצורה יותר נרחבת את הרכב הים בעומקים שונים.

ים המלח הוא בין הימים המלוחים שבימות העולם. מליחות מימיו של הים עומדת על כ 30%, שהם כ-300 גרם מלחים מומסים בליטר מים (פי עשרה ממשקל המלחים המומסים בליטר מי ים ממוצעים).

גם הרכב המים יוצא דופן בהשוואה למקווה מים יבשתיים מלוחים אחרים (למשל האגמים ביוטה ארה"ב): המרכיבים העיקריים של הים הם יוני המגנזיום, נתרן, סידן והאשלגן, וריכוז יוני הביקרבונט והסולפט נמוכים בו יחסית.

ים המלח הוא שריד לאגם גדול יותר אשר השתרע לפני כ 60,000 שנה מחצבה ועד הכנרת ברום של 180 מטר והוא "אגם הלשון". לפני כ15,000-18,000 שנה קבל ים המלח את צורתו המוכרת לנו בעלת החלק הצפוני וחלק דרומי.

ים המלח נחשב כאגם טרמינלי (אגם שאליו מתנקזים מים אך לא יוצאים ממנו) שבו מצטברים במשך הזמן מלחים. המים הנכנסים לאגם הם למעשה תמיסה מימית של מלחים שמקורם באגן הניקוז המזין את האגם. אגן הניקוז משתרע על שטח של כ-40,000 קמ"ר, מן החרמון והגולן בצפון ועד נחל צין ופארן בדרום. מליחותו של ים המלח, כמו כל אגם מסוג זה, מושפעת מאוד מגורמי האקלים, מכמות המלחים שהמים הביאו ומן המשקעים אשר שקעו במהלך ההיסטוריה הגיאולוגית של ים המלח.

ארבעה גורמים מוכרים כמקורות אפשריים למליחות הים: החיבור הגיאולוגי שלו לים התיכון, המסת גופי מלח גדולים הנמצאים בסביבה ומי תהום ומעיינות מלוחים בשולי הים או בקרקעיתו.

נראה כי תמלחת ים המלח התפתחה ממי-ים אשר חדרו לבקע ים המלח לפני כמה מיליוני שנים דרך לשון-ים בעמק-יזרעאל ועמק בית שאן. לפני כ-1.7 מליון שנה התנתק קשר זה בין שני הימים. (כשהוצע רעיון תעלת הימים, אחד מן הרעיונות היה לחבר את ים המלח לים התיכון באותו מסלול שהטבע יצר, קרי דרך עמקי יזרעאל ובית שאן).

במשך הזמן השתנה ההרכב המקורי של מי הים בהשפעת מספר תהליכים שונים, כגון אידוי וגריעה של מלחים בדרך של גיבוש מינרלים, תוספת של מלחים ממקורות יבשתיים באמצעות נחלים המתנקזים לים ושינויים כימיים כתוצאה ממגע הים עם סלעים תת קרקעיים. כמעט כל הקטע הזה מופיע גם בפסקה האחרונה.

כמות המים המגיעה לתוך הים הייתה נתונה לשינויים לאורך ההיסטוריה וכתוצאה מכך היא השפיעה כמו גם על רום מפלסו. בתקופות גשומות המפלס עלה ובתקופות יבשות הצטמצם. ידוע על מחזורי התפשטות והתכווצות של הים במהלך מאות אלפי השנים. בעשרות השנים האחרונות הגורם האנושי גם הוא משפיע על המפלס. בשנות החמישים הראשונות נחל הירדן הזרים כ 1.7 מיליארד קוב לשנה, בעוד כיום הוא מזרים כ-20% מערך זה.

הגיבו כאן


(לא יפורסם)