תעשייה, טבע וסביבה אינם אויבים זה לזה

על צדק חברתי – סביבתי כולל ועל האיזון שבין קידמה ורווחה לבין המחשבה על הדורות הבאים – שיחה עם ארז קמה, מנהל שימור משאבי טבע בכיל דשנים

מאת: חגית דהן, דורון אורגיל ונעמה דותן

לאחר שנים רבות בחברה להגנת הטבע, ארז קמה, “ירוק שפוי” כהגדרתו, מערער על מוחלטותם של קווי ההפרדה ששורטטו באופן מסורתי בין “הצדדים” – סביבה מול תעשייה. “סביבה, טבע ותעשייה אינם אויבים זה לזה ואינם ניצבים משני צידיו של מתרס כלשהו,” הוא אומר.

“הניסיון הוכיח שהידברות, הקשבה והבנה הדדית תרמו בסופו של דבר תרומה משמעותית לנושאים הסביבתיים,” הוא אומר. “כל חיי הייתי, ואני עדיין, איש של טבע וסביבה. היום קוראים לזה ירוק. עסקתי לעומק בעיצוב החשיבה הסביבתית, בהדרכה ובחינוך לשמירת הטבע והסביבה. המהלך שעשיתי כשקיבלתי על עצמי את התפקיד בכיל דשנים הבשיל לאורך שנים, והוא במידה רבה פרי של תהליך השינוי שמתחולל בשנים האחרונות בתפיסה הסביבתית ובהשקפת העולם של כל הגורמים – הן של הגופים הירוקים והן של גופי תעשייה.”

יש מחיר לקידמה (או דילמת השפע)

ארז קמה, יליד קבוצת כינרת, מתגורר היום עם משפחתו ביישוב תמרת שבצפון. הוא בוגר לימודי ארץ ישראל, לימודי חינוך ואקולוגיה בבית ברל וכן תכנית עמיתים למנהיגות סביבתית של מכון השל. לאורך כ-30 שנה מילא מגוון רחב של תפקידים בתחומי ההדרכה, התיירות, החינוך והניהול, רובם בחברה להגנת הטבע.

מכיוון שהזכרת קודם שינוי בתפיסת עולם, אנחנו מניחים שאין מדובר רק בשינוי של טקטיקה לניהול מאבקים.

“בהחלט. מדובר בשינוי אמיתי בתפיסת העולם הסביבתית-חברתית, ואנו עדים לתהליך התרחשותו בגופים רבים. אם לאורך שנים רבות גופים סביבתיים עסקו בשימור טבע בלבד – במובן הפשוט של לשמור על צמחים, פרחים וציפורים, היום מדברים על תפיסה ועל התנהלות חדשה, שבאות לידי ביטוי במושג ‘קיימות’ – מושג רחב בהרבה, עם אג’נדה חברתית שיש לה היבטים כלכליים, סביבתיים, אקולוגיים, חברתיים, פוליטיים, חינוכיים ועוד. בבסיס המושג יש הסכמה על הצורך באיזון בין הצרכים של קידמה ורווחה לבין המחשבה על הדורות הבאים.

“כולנו הרי רוצים לחיות בבית נאה, מחומם בחורף ומקורר בקיץ, לנסוע במכונית, לנהל רמת חיים סבירה. ברור שיש לכך מחיר סביבתי, והשאלה היא מהו, האם אנחנו מוכנים לשלם אותו וכיצד ניתן להשתמש במשאבי טבע לצורכי האדם מבלי לכלותם. יש כאן תפיסה פילוסופית שנדונה בצורה מעניינת בספר ‘דילמת השפע’ של מייקל פולן, שהוא אגב מומלץ מאוד לקריאה.”

שיח ציבורי חדש – אז מה זה אומר? שבגלל הצרכים שלנו נעלים עין מהסביבה?

“נהפוך הוא. בגלל הצרכים והרצונות שלנו וההבנה שסביבה בריאה מאפשרת לנו לחיות באיכות חיים וברמת חיים נאותות, עלינו לשמור ולשמר את הסביבה – למעננו ולמען הדורות הבאים. השינוי צריך לכלול את כל הגורמים שבמשוואה הקיימותית.

"כיום יש תקנות וחוקים בנושאי סביבה, שכל מפעלי התעשייה נדרשים לעמוד בהם. מי שאינו עומד בהם נאלץ לשלם קנסות, כאשר הרף המוצב גבוה יותר ויותר. עם זאת, הציבור צריך לדעת שאנחנו, בכיל דשנים, כורים חומרים שמשיבים לקרקע את פוריותה ומאפשרים לייצר מזון לאדם. אנחנו אחראים להספקת מזון לעולם שאוכלוסייתו הולכת וגדלה ורותמים את משאבי הטבע למען האדם. הציבור במדינת ישראל צריך לשמוע את הסיפור שלנו, לדעת שאיננו כורים יהלומים וזהב, שלכאורה הם מוצרי מותרות, אלא עושים במשאבי הטבע שימוש אנושי וחשוב מאין כמוהו.”

מה מכשיר את הקרקע דווקא היום לתהליכים של שיתוף פעולה?

“אני חושב שהשיח החדש בתנועה הסביבתית ובציבור הישראלי, שאינו עוסק רק בהגנה על ערכי טבע אלא מכניס תחומים חדשים של אחריות: חברתית, קהילתית, כלכלית ועוד, מאפשר לנו – כגוף כלכלי יצרני עם מסורת ותחושת אחריות – להשתתף ואף להיות גורם מוביל בשיח החדש.”

האם כיל בשלה לתפקיד שלך?

“בעיניי, יש בשלות ומוכנות של כל הצדדים לשיתוף פעולה ולהסכמות נרחבות. אם לא הייתי מזהה זאת, לא הייתי לוקח על עצמי את התפקיד. לבד הרי אי אפשר.”

פורסם לראשונה ב"מינוס 400", גיליון מספר 19

הגיבו כאן


(לא יפורסם)