מגילות ים המלח

מגילות ים המלח, או בשמן האחר מגילות מדבר יהודה, המגילות הגנוזות ומגילות קומראן, נחשבות לאחד הממצאים הארכיאולוגיים החשובים שהתגלו במאה ה-20, וזאת בשל ההיקף העצום של המידע הכלול בו על יהדות הבית השני, תולדותיה ותרבותה. המגילות נחשבות לאחד מן המקורות העבריים הקדומים ביותר שנמצאו, ולכן נודעת להן חשיבות היסטורית ודתית.

המגילות התגלו בשנת 1946 במערות קומראן, הממוקמות במישור הצפון-מערבי של ים המלח, על ידי נער בדואי, שחיפש אחר עז שאבדה. כך, דרך מקרה, גילה הנער את המערות, ובתוכן כד חרס שהכיל שלוש מגילות עתיקות. בעקבות גילוייו של הנער נחשפו עד לשנת 1956מגילות נוספות, ב-11 מערות מוסתרות בסמוך לשרידי היישוב קומראן. למרות שחלק מן המגילות העתיקות ניזוקו, חלקן נשמרו הודות לאקלים היבש המאפיין את סביבת ים המלח.

המגילות מתוארכות כולן לתקופה ההלניסטית-רומית, מן המאה ה-3 לפני הספירה ועד המאה ה-1 לספירה. לשם קביעת זמנן, נעזרו החוקרים בשיטות תיארוך שונות, ביניהן פלאוגרפיה (חקר כתובות עתיקות) ותיארוך פחמן (בדיקה כימית המשמשת לתיארוך חומרים אורגניים).

המגילות מהוות אוסף עצום של כ-900 חיבורים שונים, מהם כ-200 עותקים של ספרי המקרא, רובם שרידים בלבד. בין היתר, נמצאו עותקים של רוב ספרי המקרא (למעט ספר נחמיה ומגילת אסתר), כמו גם עותקים של ספרים שלא זכו להיכלל בין ספרי התנ"ך (ספרים חיצוניים). המגילות כללו עותקים של חיבורים מקוריים, כמו סרך היחד או פשר חבקוק, אשר חוברו בידי חברי הכת הבדלנית שישבה במקום. מרבית המגילות כתובות בעברית ובארמית, אולם נמצאו גם מגילות אחדות הכתובות ביוונית עתיקה.

לפי הדעה הרווחת בקרב חוקרים, באזור ישבה כת יהודית בדלנית, ככל הנראה איסיית. האיסיים, לצד הפרושים, צדוקים, שומרונים, קנאים, חסידי יוחנן המטביל וישו וכתות אחרות, הרכיבו את מארג החברה היהודית בארץ ישראל, מאז עליית החשמונאים (שנת 166 לפנה"ס) ועד לחורבן בין המקדש השני (שנת 70 לספירה).

בקרב החוקרים אין תמימות דעים לגבי מקור המגילות. מרבית החוקרים טוענים שהמגילות היו חלק מספריית הכת שהתגוררה באזור. לפי תיאוריה זו, אנשי הכת הם שהטמינו את המגילות במערות כשעזבו את ביתם ונמלטו מפני הצבא הרומי, בתקווה לשוב אליהן בעתיד הקרוב. מנגד, לפי תיאוריה חלופית, חלק מן המגילות, או כולן, הוחבאו במערות קומראן בידי מורדים יהודים שברחו מירושלים.

כיום מוצגות חלק מהמגילות בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים, וניתן לצפות בתוכנן באתר אינטרנט ייעודי, ובספרייה המקוונת של רשות העתיקות בשיתוף גוגל.

(תמונה: Berthold Werner)

הגיבו כאן


(לא יפורסם)