היווצרות ים המלח

בקעת ים המלח, הנמוכה בבקעות תבל, היא בקעה צרה ועמוקה יחסית לסביבתה. מרבית שטחה מכוסה בים המלח, אשר רום מפלסו כיום הוא כ-425 מטרים* מתחת לפני ים תיכון. ים המלח מצוי במקום היבשתי הנמוך ביותר על פני כדור הארץ, והוא מקווה המים הטבעי בין המלוחים ביותר בעולם.

אורכו של ים המלח הנו כ-76 ק"מ ורוחבו הממוצע כ-15 ק"מ. הים מופרד לשני חלקים הצפוני והדרומי ובינם חצי אי ה"לשון". אורכו של החלק הצפוני של הים הוא 55 קילומטרים, רוחבו המרבי הוא כ-18 קילומטרים ועומקו בנקודה הנמוכה ביותר עומד על כ-300 מטר.

החלק הדרומי של ים המלח רדוד, ובשל נסיגת הים בשנים האחרונות ממדי הים בחלק הצפוני קטנו. בראשית שנות ה-90 שטחו של החלק הצפוני היה כ-800 קמ"ר והדרומי כ-200 קמ"ר. נפח מימיו של הים כ-140 קילומטרים מעוקבים ובתוכן מומסים כ-50 מיליארד טון מינרלים שונים.

גבולותיה של בקעת ים המלח ברורים: במערב מתנשאים הרי ירושלים וחברון לרום של 900-1,000 מטר מעל לים, ובמזרח הרי מואב המתנשאים עד לגובה של 1,300 מטר מעל פני הים ליד העיר הירדנית כרך. בצפון ובדרום גבולות הבקעה אינם כה חדים; בצפון משתרע אזור גבעי נמוך, ובדרום – אזור של מלחה שטוחה.

איזור הבקע של ים המלח הוא חלק מהשבר הסורי אפריקאני, שמתחיל בהרי טארוס ונמשך עד זימבבואה, כ-6,000 ק"מ אורכו, והוא נוצר לפני כ-25 מיליון שנה. בקעת ים המלח היא החלק הצפוני של שבר זה כאשר אזור הים עצמו הוא החלק העמוק ביותר, וכאמור, הנקודה היבשתית הנמוכה ביותר על פני כדור הארץ. הבקע נמצא באזור של שבר גיאולוגי המפריד בין שני לוחות: הלוח האפריקאני במערב והלוח הערבי במזרח.

הגיאולוג הישראלי פרוינד הציע דגם המעריך את היווצרותן של הבקעות שלאורך בקע ים-המלח בהיפרדות חצי-האי ערב מאפריקה ובתנועתו צפונה, לאורך בקע ים המלח, אגב יצירת ים סוף. דגם זה מתאים לתיאוריית נדידת היבשות שנקרא גם "טקטוניקת הלוחות".

לפי התיאוריה, מונחות כל יבשות תבל על קרום בזלתי דק, ובמקום בו אין יבשות קיימים אוקיינוסים, שקרקעיתם היא אותו קרום בזלתי. הלוחות האפריקאני והערבי נעים בכיוון צפון בכיוונים מנוגדים. הלוח הערבי נע במשך כ 17 מליון שנה ביחס ללוח האפריקני כ 110 ק"מ. הפעילות הטקטונית נמשכת עד היום.


כיוון שמראשית התפתחותה הייתה בקעת ים-המלח מקום נמוך, הים חדר אליה דרך עמקי יזרעאל ובית שאן עד לפני כ-1.5-1.8 מיליון שנה. בערך בתקופה זו, ניתק החיבור בין הים התיכון לים המלח.

אזיור ים המלח נמצא בשקיעה מתמדת ולכן הצטברו בבקעה במהירות סלעי משקע שונים. חלקם הגיעו לבקעה כסחף וחלקם (כגון ארגוניט, מלח מאכל, גבס ומעט דולומיט) נוצרו כמשקעים כימיים ותוצרי אידוי של מים, שניקוו על קרקעיתה.

ים המלח כפי שמוכר לנו כיום, קרי חלק צפוני וחלק דרומי המופרדים ע"י מצר הלשון, החל להתפתח לפני כ-60 אלף שנה, והוא קבל את צורתו המוכרת לנו לפני כ-15,000 שנה. בתחילה היה זה אגם גדול בהרבה, "אגם הלשון", שהשתרע מדרום לכנרת ועד אזור חציבה. גובה פני ימה זאת היה כ-180 מטר מעל פני הים.

תחילתו של אגם זה בהיקוות מי מעיינות מלוחים על קרקעית הבקעה. מימיהם של מעיינות אלו התמלחו בפני השטח כתוצאה מאידוי. התמלחות שנשארו מאגם הלשון יחד עם המשקעים שנוצרו באידוי והמסה של משקעים מתקופות גיאולוגיות קודמות יותר יצרו את ההרכב המיוחד של ים המלח.

הגיבו כאן


(לא יפורסם)