מאה שנים לגילוי האשלג בספרד

מכרה "סוריה" של איברפוטש, החברה הבת הספרדית של מי”ה, מציין מאה שנה לגילוי ההיסטורי. האשלג התגלה בספרד בסוף שנת 1912 בסוּריה [Suria], ברצלונה. לרגל האירוע, פרשנו עבורכם את נקודות הציון בהיסטוריה של האשלג ובפעילות בספרד.

מזל טוב לאשלג!

1851. גילוי האשלג בעולם, במכרות שטספורט [Stassfurt] בגרמניה.

1912. האשלג התגלה בספרד בסוף שנת 1912 בסוּריה [Suria], ברצלונה. מגליו היו אמילי ויאדר [Emili Viader] ורנה מאקרי [René Macary]. בבור סאלי [Salí] שבסוריה נמצא סוג של מלח שבעלי החיים דחו אותו: טעמו היה מר וצבעו השתנה.

החומר נשלח למעבדה בבורדו, צרפת, והבדיקה גילתה שמדובר באשלג. הידיעה על גילוי האשלגן הכלורי בסוריה התפשטה באירופה כולה והביאה לשם חוקרים מהעולם כולו שעקבו אחרי הדשן הטבעי יקר הערך. תופעה זאת כונתה "קדחת האשלג" באגן קטלוניה. זמן מה לאחר מכן, מאקרי וויאדר מכרו את זכויות הכרייה שלהם ל-Compagnie Bordelaise des Produits Chimiques, וזאת מכרה אותן לחברה הבלגית סולביי [Solvay].

1915. פרסומו של צו מלכותי שקבע כי ממשלת ספרד הביעה את רצונה לנצל את האשלג הספרדי ושדיבר על השפעה אפשרית על השוק החיצוני.

1918. אושר חוק מיוחד – חוק קאמבו [Cambó] – שהסדיר את ניצולם ושיווקם של מלחי האשלגן. בימים ההם כיהן מר פרנססק קאמבו [Francesc Cambó] כשר העידוד.

בנייתם של בור הכרייה הראשון, "בור 1", המפעל והרכבת. מסביב לאשלג התרכזו אינטרסים כלכליים חזקים בעולם כולו, שמטרתם הייתה לשבור את המונופול הגרמני על האשלג.

בעקבות הגילוי העולמי של האשלג בגרמניה הוקם ה"קאליסינדיקט", איגוד בעל כוח רב ששם לו למטרה לשלוט על הפקת האשלג ועל מחירו בעולם כולו. בשנת 1862 היו שלוש חברות שהפיקו אשלג, ומספרן עלה ל-127 בשנת 1913, זמן תחילתה של קדחת האשלג בסוריה. הקאליסינדיקט יצר את קרטל האשלג הראשון בשנת 1888, וזה קבע מחירים זהים ומכסות הפקה לכל אחת מהמכרות. בשנת 1942 הוא היה כבר תחת שליטתו הטוטאלית של השלטון הגרמני.

המונופול הגרמני בא אל קיצו עם תום מלחמת העולם הראשונה, לאחר החזרת חבל אלזס [Alsace] לצרפת והפעלתם הסופית של מכרות האשלג בסוריה.

1920. הקמת החברה "מכרות האשלג בסוריה, אוMinas de Potasa en Suria, SA,  שהתחילה להפעיל את אגן האשלג הקטלאני לאחר גילויו. החברה הייתה בבעלותה של סולביי מאז ראשיתה ועד 1982. בשנה זו, החלה הקמתו של בניין המשרדים הכלליים.

1921. קו הרכבת מסוריה למאנרסה, שאורכו 14 ק"מ, שהוקם על ידי "MPS", הועבר אל ידיה של חברת הרכבות הכללית בקטלוניה. בתמורה, זכתה MPS ליתרונות, פיצויים והקלות בקו ברצלונה – הנמל.

1922. תחילת הרצתה של רכבת האשלג.

1923. הקמתה של תחנת הכוח ההידראולית בפוסטרט [Fusteret].

1924. תחילת פעולתם מחוללי האדים והארובה הגדולה. רכבת האשלג מתחילה להסיע נוסעים ב-12 באוגוסט. שירות זה בוטל עם תום מלחמת האזרחים בספרד (1939).

1925. תחילתה של הפקת הקרנליט הרצופה, 80,000 טון ברוטו השווים ל-5,900 טון של K2O. הוא מופק מבור 1, "הבור הראשי".

1933. תחילת הפקתו של הסילביט, עם 5,800 טון של K2O .

1935. תמה הפקת הקרנליט.

1936. מלחמת האזרחים פותחת פרק טראגי בתולדותיה של חברת MPS. הפעילות היצרנית הופסקה כליל במשך שלוש שנים. המכרה ומתקניו ניזוקו קשות. בתקופה ההיא הועסקו בו 874 עובדים.

1954. תחילת העמקתן של הבורות 2 ו-3 כשלב מקדים להפעלה בקבאנסס [Cabanasses].

1960. תחילת ההפקה במכרה קבנאסס שבסוריה.

1961. תחילת פעולתה של תחנת החשמל בקבאנסס.

1963. תחילת פעולתו של המתקן להפקת אשלג בסוריה.

1967. הקמתה של חברת Tramer (הובלת סחורות), המנהלת את הובלת האשלג.

1970. הקמתCOPOSA  (החברה לסחר האשלג).

1971. תחילת הייצור של "מלח צף" (מלח אשלג).

1982. מכרות המלח והאשלג עוברים לידי הממשלה והופכים לחלק מה-INI (מוסד התעשיות הלאומי). לאחר מכן הוקמה חברת Suria K, SA.

1998. המכרות שבבאחס [Bages] עוברים לידיים פרטיות. הקמתה של חברת איברפוטש [Iberpotash SA] (במסגרת ICL).

2011. אושרה תחילת הפיתוח של פרויקט פניקס [Phoenix].

2012. יום השנה ה-100 לגילוי האשלג בסוריה.

הגיבו כאן


(לא יפורסם)